<h1>בה"ג הלכ' מלקות</h1>
<h2>דף כב:</h2>
כיצד מלקין אותו, כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו, עד שמגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבע שתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח ומגעת לפי כריסו ומלקה אותו שלוש מלפניו ושתי ידות מאחריו, ואין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר (דברים כ"ה, ב') והפילו השופט. אמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה (כ"ג.) מנין לרצועה שהיא של עגל שנאמר (דברים כ"ה, ג') ארבעים יכנו לא יוסיף וסמיך ליה (שם ד') לא תחסם שור בדישו. שתי רצועות עולות ויורדות בה, תנא של חמור, כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא (ישעיהו א', ג') ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, אמר הקדוש ברוך הוא יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאין מכיר אבוס בעליו. המכה מכה באחת ידו בכל כחו, והקורא קורא (דברים כ"ח, נ"ח) אם לא תשמור לעשות וגו' (שם נ"ט) והפלה ה' את מכתך וגו' וחוזר לתחילת המקרא.
(תוספתא גיטין פ"ג הי"ג) שליח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, המחתך את העובר במעי אשה ברשות בית דין והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
<h2>דף כג.</h2>
תנו רבנן אין מעמידין בחזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע, רבי יהודה אומר יתירי כח וחסירי מדע, אמר רבא כוותיה דרבי יהודה מסתברא דכתיב (דברים כ"א, ג') לא יוסיף פן יוסיף אי אמרת בשלמא חסירי מדע היינו דצריך לזהוריה אלא אי אמרת יתירי מדע מאי צריך לזהוריה, ורבנן, אין מזרזין אלא למזורזין.
תנא כשהוא מגביה מגביה בשתי ידיו כי היכי דמידלי טפי, כשהוא מכה מכה באחת ידו כי היכי דתיתי מרוזיא. והקורא קורא וכו', ת"ר הגדול שבדיינין קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו, בזמן שהמכה מרובה מאריך, בזמן שהמכה מועטת מקצר, והאנן תנן חוזר לתחילת המקרא, מצוה לצמצם דאם לא צמצם חוזר לתחילת המקרא.
מת תחת ידו פטור. הוסיף לו רצועה אחת ומת, הרי זה גולה על ידו. נתקלקל בין ברעי בין במים פטור, רבי יהודה אומר האיש ברעי והאשה במים, והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי, אמר רב נחמן בר יצחק שניהם שוין ברעי.
כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר (דברים כ"א, ג') ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך דברי רבי חנניה בן גמליאל. ואמר רבי חנניה בן גמליאל מה העובר עבירה אחת נפשו ניטלה ממנו העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו, ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד (ויקרא י"ח, כ"ט) ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ואומר (שם ה') אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי שמעון ברבי אומר (דברים י"ב, כ"ג) רק חזק לבלתי אכול הדם, ומה אם הדם שנפשו של אדם חתה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. אמר רב אדא בר אהבה אמר רב (כ"ג:) הלכה כרבי חנניה בן גמליאל, אמר רב יוסף מאן סליק לעילא ואתא ואמר, אמר ליה אביי ואלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו עליהן בית דין של מעלה מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר מאן סליק לעילא ואתא ואמר, אלא קראי קא דרשינן, הכא נמי קראי קא דרשינן.
